<h1>סידור רבינו עמרם גאון — סדר פורים</h1>
<h2>דף ב.</h2>
ואסור לכפרים ולעיירות גדולות ולכרכין שאין מוקפים חומה מימות יהושע בן נון, לקרות את המגלה ולקרות בס"ת בויבא עמלק ולהזכיר על הנסים בין בתפלה ובין בברכת המזון, אלא יום ארבעה עשר לבדו. וכרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין, בחמשה עשר באדר לבדו. וכן הלכתא.
והמבקש לצאת לדרך, ומבקש לקרות מגלה באחד עשר בשנים עשר בשלשה עשר, אם יכול ליקח עמו מגלה יעשה, דשדרו מן מתיבא כל תקנה שיכול כדי שיקרא אותה בזמנה יעשה. ואם אין יכול, קורא או באחד עשר או בי"ב או בי"ג. אבל בעשירי או מיו"ד ולמטה אינו יכול לקרות, לפי שאין קריאתה אלא באלו הזמנים מי"א עד ט"ו. ומן ט"ו ואילך עבר זמנה כדתנן מגלה נקראת באחד עשר בשנים עשר וכו'. וכי קרי בזמנים הללו מברך לפניה ולאחריה כמה שמצינו בכפרים, כמה שאמרו חכמים, חנניא אומר חכמים הקילו על הכפרים שיהו מקדימין ליום הכניסה, כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבכרכין. ומכאן אנו למדין שאע"פ שזמן מגלה בי"ד, משום מים ומזון תקנו חכמים להקדים, וכש"כ הכא שאינו יכול ואי אפשר לו, שמשימין אותו כבני כפרים מקו"ח ויקרא. מיהו אל יקרא אותה ביחיד אלא בעשרה, דאמר רב מגלה בזמנה קורין אותה ביחיד, שלא בזמנה בעשרה. ורב אסי אמר בין בזמנה בין שלא בזמנה בעשרה. ועד כאן לא נחלקו אלא בזמנה. אבל שלא בזמנה שניהם מודים שאין קורין אותה אלא בעשרה. והלכך אם קרא אותה בעשרה מברך לפניה ולאחריה, ואם פחות מעשרה לא יברך לא לפניה ולא לאחריה. וכן מי שבא מן הדרך לאחר זמנה, בין ביחיד בין בעשרה לא יקרא. ואם מבקש לקרותה וקרי כאחד שקורא בתורה ובנביאים, לא יברך לא לפניה ולא לאחריה. שכך אמרו חכמים לא פחות ולא יותר.
<h2>דף ה.</h2>
והקורא את המגילה בזמנה אינו קורא אותה אלא בעשרה, שכך אמר רבינו נתן ראש ישיבה לענין מגילה, אמר רב מגילה בזמנה קורין אותה אפילו ביחיד ושלא בזמנה בעשרה, רב אסי אמר בין בזמנה בין שלא בזמנה בעשרה, הוה עובדא וחש לה רב להא דרב אסי וכיון דרב קא חייש להא דרב אסי הלכה כרב אסי.
והמבקש לצאת לדרך, ומבקש לקרות מגלה באחד עשר בשנים עשר בשלשה עשר, אם יכול ליקח עמו מגלה יעשה, דשדרו מן מתיבא כל תקנה שיכול כדי שיקרא אותה בזמנה יעשה. ואם אין יכול, קורא או באחד עשר או בי"ב או בי"ג. אבל בעשירי או מיו"ד ולמטה אינו יכול לקרות, לפי שאין קריאתה אלא באלו הזמנים מי"א עד ט"ו. ומן ט"ו ואילך עבר זמנה כדתנן מגלה נקראת באחד עשר בשנים עשר וכו'. וכי קרי בזמנים הללו מברך לפניה ולאחריה כמה שמצינו בכפרים, כמה שאמרו חכמים, חנניא אומר חכמים הקילו על הכפרים שיהו מקדימין ליום הכניסה, כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבכרכין. ומכאן אנו למדין שאע"פ שזמן מגלה בי"ד, משום מים ומזון תקנו חכמים להקדים, וכש"כ הכא שאינו יכול ואי אפשר לו, שמשימין אותו כבני כפרים מקו"ח ויקרא. מיהו אל יקרא אותה ביחיד אלא בעשרה, דאמר רב מגלה בזמנה קורין אותה ביחיד, שלא בזמנה בעשרה. ורב אסי אמר בין בזמנה בין שלא בזמנה בעשרה. ועד כאן לא נחלקו אלא בזמנה. אבל שלא בזמנה שניהם מודים שאין קורין אותה אלא בעשרה. והלכך אם קרא אותה בעשרה מברך לפניה ולאחריה, ואם פחות מעשרה לא יברך לא לפניה ולא לאחריה. וכן מי שבא מן הדרך לאחר זמנה, בין ביחיד בין בעשרה לא יקרא. ואם מבקש לקרותה וקרי כאחד שקורא בתורה ובנביאים, לא יברך לא לפניה ולא לאחריה. שכך אמרו חכמים לא פחות ולא יותר.
<h2>דף ה:</h2>
ולאחר שקורין את המגילה בפורים, בין ביום בין בלילה, אומרים ובא לציון וכל סדרא דקדושא, וכך מנהג בשתי ישיבות. ואין אומרים הלל בפורים. מ"ט, לפי שאין אומרים הלל על נס שבח"ל, לפיכך נופל אדם על פניו בפורים. וכך אמר רב עמרם בר ששנא ריש מתיבתא, כך מנהג במתיבתא שיורדין תנאין לפני גאון ואב ב"ד ואלופים וכל ישיבה כלה ומבקשים רחמים הרבה ונופלין על פניהם, שאין דומה פורים לכל המועדות ולחנוכה, שבכולן אנו אומרין את ההלל ואומרים זה היום עשה ה' נגילה, ואלו בפורים אין אומרים אותו. מ"ט, שנגאלו ישראל ממיתה לחיים, ואנו צריכים לרחמים שיגאלנו באחרונה כבראשונה.
<h2>דף ז.</h2>
ובפורים אין קצבה, כל שמבקש כל אחד ואחד מישראל לתן יתן, מפני שהוא צדקה, וצדקה כל אחד ואחד לפי עין שלו הוא נותן. וזה שאמרו חכמים, אע"פ שאמרו חכמים מקדימין ליום הכניסה, קורין בו ביום ומחלקין בו ביום, לא שקלים הן, אלא צדקה בעולם, משום שנאמר ומתנות לאביונים.
<h2>דף יד.</h2>
ולאחר שקורין את המגילה בפורים, בין ביום בין בלילה, אומרים ובא לציון וכל סדרא דקדושא, וכך מנהג בשתי ישיבות. ואין אומרים הלל בפורים. מ"ט, לפי שאין אומרים הלל על נס שבח"ל, לפיכך נופל אדם על פניו בפורים. וכך אמר רב עמרם בר ששנא ריש מתיבתא, כך מנהג במתיבתא שיורדין תנאין לפני גאון ואב ב"ד ואלופים וכל ישיבה כלה ומבקשים רחמים הרבה ונופלין על פניהם, שאין דומה פורים לכל המועדות ולחנוכה, שבכולן אנו אומרין את ההלל ואומרים זה היום עשה ה' נגילה, ואלו בפורים אין אומרים אותו. מ"ט, שנגאלו ישראל ממיתה לחיים, ואנו צריכים לרחמים שיגאלנו באחרונה כבראשונה.
<h2>דף טז:</h2>
וכשהוא קורא ואת פרשנדתא ואת דלפון, עשרת בני המן, חייב לקרותם בבת אחת כלן ולא יפסיק בהם, דאמר רב אדא דמן יפו עשרת בני המן צריך למימרינהו בנשימה אחת, מ"ט כלהו בהדדי נפיק נשמתייהו. וצריך שיהא ארוך ו"ו דויזתא, דא"ר יונה א"ר זירא ו"ו דויזתא צריך לממתחיה בזקיפא כו'. מ"ט, כלהו בחד זקיפה אזדקיפו. וא"ר חנינא בר פפא דרש ר' שילא איש כפר תמריתא, כל השירות כלן אריח על גבי לבנה ולבנה על גבי לבנה, מ"ט א"ר אבהו כדי שלא תהא תקומה למפלתן.
ומגלה שאינה משורטטת אין אדם יוצא בה ידי חובתו.
<h2>דף יח.</h2>
ולמה קורין זכור קודם לפורים כדי להקדים זכירה לעשיה. ומנין שצריכין אנו לקרותו, שכך אמרו חכמים זכור, יכול בלב כשהוא אומר לא תשכח, הרי שכחת הלב אמורה, ומה אני מקיים זכור, בפה.
וזו ששנינו אבל קורין אותה ללועזות בלעז, כברייתא זו שאמרה, גפטית לגפטיים, עברית לעבריים, עילמית לעילמיים, מדית למדיים, יונית ליוניים אין, לכולי עלמא לא. רב ושמואל דאמרי תרוייהו לעז יונית לכל כשר, כרשב"ג. דתנן רשב"ג אומר אף בספרים לא הותרו שיכתבו אלא יונית. וא"ר יוחנן מ"ט דרשב"ג, דכתיב יפת אלהים ליפת גו', יפיותו של יפת. ומאי ניהו, ספרים שנכתבו בלשון יונית יהיו באהלי שם, וכן הלכה. ואם כן לימרו הלכה כרשב"ג, אם היו אומרים כן, היינו אומרים לא אמר רשב"ג במגלה אלא בשאר ספרים באו אלו ואמרו בפירוש לעז יוני לכל כשר.
<h2>דף יח:</h2>
קראוה סירוגין ומתנמנם יצא. [מגילה י"ח:] ותנו רבנן קראה סירוגין יצא ר' מונא אומר משום ר' יהודה אף בסירוגין אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש. והכי אמר רב נטרונאי גאון ריש מתיבתא, בהלל ובמגילה ובק"ש אם פסק ושהה כדי לגמור את כלה אינו חוזר, דא"ר יוחנן [ר"ה ל"ד:] שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא. ואעפ"י שאמר שמואל הלכה כר' מונא שאמר אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש, קיימא לן שמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן. הלכך בהלל ובמגילה ובק"ש, אעפ"י ששהה כדי לגמור את כולה, אינו חוזר לראש אלא למקום שפסק, משום דהלכה כר' יוחנן.
<h2>דף יט.</h2>
והקורא את המגילה בצבור כורך וקורא כס"ת, ואינו פושטה כאגרת. שבשתי ישיבות ובבית רבינו שבבבל ובכל מקומות ישראל קורין כס"ת, וכך מנהג.
<h2>דף יט:</h2>
הקורא את המגילה במגלה הכתובה בין הכתובים לא יצא ידי חובתו. במה דברים אמורים, בצבור.
<h2>דף כא.</h2>
הקורא את המגילה עומד ויושב. קראה אחד קראוה שנים יצאו. מקום שנהגו לברך יברך, ושלא לברך לא יברך. אמר אביי לא שאנו אלא לאחריה, אבל לפניה מצוה לברך, דאמר רב יהודה אמר שמואל כל המצות כלן מברך עליהן עובר לעשייתן. מאי משמע דהאי עובר לישנא דאקדומי הוא, דכתיב ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם. לפניה מברך מנ"ח סימן בא"י אמ"ה אקב"ו על מקרא מגילה. וברכת שעשה נסים לאבותינו, וברכת שהחיינו. ולאחריה מברך במקום שנהגו, ברוך אתה ה' כו', הנפרע לעמו ישראל מכל אויביהם האל המושיע. והכי אמר רבינו נתן ראש ישיבה הכי נהגינן במתיבתא לומר ברכת הרב את ריבנו וכו', ולא אמרינן "האל" הרב את ריבנו דהא אמרינן ה' אלהינו.
<h2>דף כט.</h2>
ראש חדש אדר הסמוך לניסן שחל להיות בערב שבת, מקדימין וקורין בפרשת שקלים, שהיא כי תשא, משבת שעברה שהוא עשרים וחמשה בשבט, ומפטירין במלכים ויכרות יהוידע את הברית. ובשבת שניה, שהוא שנים באדר, מפסיקין. ובשבת שלישית, שהוא תשעה באדר, קורין זכור את אשר עשה לך עמלק, ומפטירין בשמואל כה אמר ה' צבאות פקדתי את אשר עשה עמלק. ובשבת רביעית, שהוא ששה עשר באדר, מפסיקין. ובשבת החמישית, שהוא עשרים ושלשה, קורין פרה אדומה, ומפטירין ביחזקאל וזרקתי עליכם מים טהורים. ובשבת ששית, שהוא ר"ח ניסן, מביאין ג' ס"ת וקורין בהם, אחת בענינו של יום, ואחת בשל ר"ח ואחת של החדש הזה לכם, ומפטירין כה אמר ה'... בראשון. וכד מיקלע ר"ח אדר בשבת, מוציאין שלשה ס"ת וקורין א' ענינו של יום וא' בשל ר"ח, ובאחת קורין בכי תשא עד ועשית, ומפטיר ביהוידע. בשניה, שהיא שמונה באדר, מוציאין שני תורות אחת של פרשה, וא' של זכור, ומפטירין בנביא פקדתי. בשלישית, שהיא ט"ו באדר, מפסיקין ומוציאין תורה אחת וקורין בענין היום. ברביעית, שהיא עשרים ושנים באדר, מוציאין שני תורות א' של פרשה וא' של פרה אדומה, ומפטירין ביחזקאל בן אדם. בחמישית, שהיא עשרים ותשעה באדר, מוציאין ב' תורות א' של פרשה, וא' של החדש הזה לכם, ומפטיר כה אמר... בראשון, ואם חל להיות בשני בשבת, מקדימין וקורין בשבת שהוא כ"ח בשבט פרשת שקלים, ובשבת שניה שהוא ששה באדר מפסיקין. וכשתזדמן ר"ח אדר ברביעי בשבת, מקדימין בשבת שעברה, שהוא עשרים וששה בשבט וקורין בפ' שקלים. בשבת שניה, שהוא ארבעה בחדש מפסיקין. ובשלישית, שהוא י"א באדר קורין זכור. וברביעית, שהוא י"ח באדר קורין פרה. ובחמישית, שהוא כ"ה באדר קורין החדש הזה לכם. אלו הן הימים שחל בהם ר"ח אדר הסמוך לניסן. שבת, ושני בשבת, ורביעי בשבת, וששי בשבת, סימן ז'ב'ד'ו'. ואלו ימים שמפסיקין בהם. אם חל בשבת מפסיקין בחמישה עשר באדר, וסימן ז'ט'ו'. ואם חל בשני בשבת, מפסיק בששה באדר ב'ו' סימן. וכשיהיה ברביעי, מפסיקין בארבע באדר, ד'ד' סימן. וכשיבא בששי בשבת, מפסיקין בשנים באדר, ובששה עשר באדר, וסימן ו'ב'י'ו'. ויש שנותנים בפרשיות אלו ובהפסקה שלהם סימן אחר, וכך הוא, ב' ד' כהלכה. בערב שבת בכוסות [ירושלמי פ"ג ה"ה]. בשבת בנתים. ב'ד'. שאם חל ר"ח אדר בשני בשבת, או ברביעי בשבת, עושים כהלכה. וזהו ההלכה ששנינו, חל להיות בתוך השבת מקדימין לשעבר ומפסיקין לשבת אחרת. בשניה זכור, בשלישית פרה אדומה, ברביעית החדש, ובחמישית חוזרין לכסדרן. ומאי שניה, שניה להפסקה. בערב שבת בכוסות. שבזמן שחל להיות בערב שבת מסרגין את השבתות ומפסיקין שני פעמים. שמקדימין משבת שעברה וקורין בפרשת שקלים, ומפסיקין לשבת הבאה. ובשניה של הפסקה קורין זכור, ובשלישית עוד מפסיקין. וברביעית פרה, ובחמישית החדש הזה. כארבעה כוסות של פסח, בין ראשון לשני מפסיק ושותה כמה שירצה, בין שני לשלישי מפסיק ואוכל ושותה, אבל בין שלישי לרביעי אינו יכול להפסיק ולשתות יותר מכוסו. שכך שנינו [פסחים קי"ז:] בין הכוסות הללו אם רצה לשתות שותה, בין שלישי לרביעי לא ישתה. אף כאן כך. בין תשא לזכור מפסיק. בין זכור לפרה מפסיק, בין פרה והחדש אינו מפסיק. בשבת בנתים. שאם חל להיות בשבת, קורין בפ' שקלים. ובשניה זכור, ומפסיקין לשבת הבאה. ברביעית פרה, בחמישית החדש, בששית חוזרין לכסדרן. [ל:] לסדר מאי, א"ר ירמיה לסדר הפטרות הוא חוזר. וכשתזדמן פרשת שקלים בואתה תצוה, קורין מן ואתה תצוה, עד ועשית כיור, והמפטיר קורא מן כי תשא עד ועשית כיור נחושת. והמפטיר עולה למנין שבעה. במה דברים אמורים במקום שאין מקדשין, ואין מפסיקין בין קורא בתורה למפטיר בנביא. אבל במקום שמקדשין, מפטיר אינו עולה. וקורין שבעה ואח"כ מפטיר המפטיר, וכמו שכתבנו למעלה. חל להיות בכי תשא עצמה קורין ששה מן כי תשא עד ויקהל, והמפטיר חוזר וקורא מן כי תשא עד ועשית. שכך שנינו בברייתא [ל.] חל להיות בכי תשא עצמה קורין אותה וכופלין אותה. כ"ך הו"א סימ"ן ש"ל פרשיו"ת וסדוריה"ם ומסור"ת שלה"ן. ולמה קורין פרשת שקלים בר"ח אדר, שזמן שקלים בר"ח אדר הוא. כמה ששנינו באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים. אבל בזמן הזה אין נוהגין, שכך שנינו [שקלים ח' ח'] השקלים והבכורים אין נוהגין אלא בפני הבית. דכתיב ולקחת את כסף הכפורים. מאת בני ישראל ונתת אותו על עבודת אהל מועד. בזמן שאין אוהל מועד אין נוהגין. ואמרו חכמים [ב"ב ט'.] אמר רבי אלעזר בזמן שבית המקדש קיים אדם שוקל ומתכפר לו. מכלל שאין שוקלין אלא בזמן שביהמ"ק קיים, ואם שקל בזמן הזה כיון שקרא עליהם שם שקלים תפשן הקדש ואין להן פדיון. ואין יכול לתנם לעניים, שכך שנינו [שקלים ח' ד'] המקדיש שקלים ובכורים ה"ז קודש. ר' שמעון אומר האומר בכורים קודש אינן קודש. ועד כאן לא נחלק ר' שמעון על החכמים אלא בבכורים, אבל בשקלים מודה להם שהן קודש. והואיל והן קודש אסור לתנם לעניים. מאי תקנתם, יוליך לים המלח. כמו שאמרנו [ע"ז י"ג.] אין מקדישין ואין מעריכין ואין מחרימין בזמן הזה, ואם הקדיש והעריך והחרים בהמה או כסות או כלים ירקבו, מעות וכלי מתכות יוליך לים המלח.
ולמה קורין זכור קודם לפורים כדי להקדים זכירה לעשיה. ומנין שצריכין אנו לקרותו, שכך אמרו חכמים [י"ח.] זכור, יכול בלב כשהוא אומר לא תשכח, הרי שכחת הלב אמורה, ומה אני מקיים זכור, בפה.
ולמה קורין בשלישי פרה, מפני שאמרו חכמים שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום, רשבג"א שתי שבתות. וטמא מת אינו עושה פסח דכתיב איש איש כי יהיה טמא לנפש, לפיכך קורין פרה אדומה שלישית שהיא הלכות טהרה, והזאות מטומאה לטהרה, שילמדו ישראל שכך אנו צריכין להטהר כדי שיעשו פסח בטהרה. ברביעית החדש הזה לכם ראש חדשים, שענינו של יום הוא.
ובפורים אין קצבה, כל שמבקש כל אחד ואחד מישראל לתן יתן, מפני שהוא צדקה, וצדקה כל אחד ואחד לפי עין שלו הוא נותן. וזה שאמרו חכמים, אע"פ שאמרו חכמים מקדימין ליום הכניסה, קורין בו ביום ומחלקין בו ביום, לא שקלים הן, אלא צדקה בעולם, משום שנאמר ומתנות לאביונים.
<h2>דף לא.</h2>
ובפורים קורים ויבא עמלק עד וישמע יתרו. ואע"פ שתשעה פסוקים הם לא יקראו יותר, שכך אמר רב יהודאי ראש ישיבה שאם קורים קודם ויבא, יקראו. ואם לאו יקראו אלו תשעה פסוקים ולא ידלגו כו'. וכד מסיימין כהן לוי וישראל, מנח ליה לספרא בדוכתיה ואומרין יהללו כולו. ומתכנשין צבורא ויתבין עד דשמעין לקריאת מגלה מפי ש"ץ דקרי לה כדכתבינן בדוכתא לעיל, וקדושא דסדרא, וקדיש, עד עושה שלום.
<h2>דף לא:</h2>
לעולם קורין פרשה של צו את אהרן קודם הפסח, ופרשת וידבר תחלת הספר קודם עצרת, וצמים בט"ב קודם ואתחנן, ופרשת אתם נצבים קודם ר"ה. וסימן פקי"ד ופס"ח, מנ"י ועצ"ר, צו"ם וצל"י, קום ותק"ע. וזהו שאמרו חכמים רשב"א אומר עזרא תקן להם לישראל שיהו קורים קללות שבתורת כהנים קודם עצרת, ושבמשנה תורה קודם ר"ה שאף עצרת ר"ה לאילן הוא, שכך שנינו [ר"ה ט"ז.] בעצרת, על פירות האילן. והקורא קללות שבתו"כ אינו מפסיק בהן. שכך שנינו אין מפסיקין בקללות אלא אחד קורא את כלם. מה טעם, לפי שאין אומרים ברכה על הפורעניות. אלא היאך יעשה, כך אמרו חכמים כשהוא מתחיל, מתחיל בפסוק שלפניהם, וכשהוא מסיים, מסיים בפסוק שלאחריהם. אמר אביי לא שנו אלא קללות שבתורת כהנים, אבל של משנה תורה פוסק. מה טעם הללו בלשון רבים אומרות, ומשה מפי הגבורה אמרן, והללו בלשון יחיד אומרות, ומשה מפי עצמו אמרן.
